מהיכן באו הקלפים

מי צייר את הקלפים לראשונה, מתי ואיפה זה קרה, מה פשר הסמלים המורכבים שמופיעים עליהם ומה בכלל מקור השם "טארוט"? שאלות אלה ואחרות היו במשך שנים רבות נושא לוויכוחים, למחקר היסטורי וגם להשערות פרועות. רוב ההיסטוריונים כיום סבורים שקלפי הטארוט הופיעו לראשונה בצפון איטליה בתחילת המאה ה-15, וכנראה התפתחו עד שהגיעו לצורתם המוכרת כיום. רבים מהם משערים גם שחפיסת הטארוט נוצרה מצירוף של שתי חפיסות שונות – חפיסה אחת שכללה את הסדרות המשניות וחפיסה אחרת שהיא הסדרה הראשית.

קלפים ממלוכיים
קלפי משחק ממצרים הממלוכית

הסדרות המשניות מבוססות כנראה על חפיסות של קלפי משחק שנוצרו בסין, עברו להודו, והגיעו לאיטליה בסוף ימי הביניים בזכות קשרי המסחר עם ארצות האסלאם. ואכן, בסין ובהודו אפשר למצוא משחקי קלפים עתיקים עם סדרות של אסים, קלפי מספרים וקלפי חצר. יש גם קלפי משחק מוסלמיים מהתקופה הממלוכית, עם סמלי סדרות דומים מאוד לסדרות המשניות של הטארוט. לקלפי הסדרה הראשית, לעומת זאת, אין כל זכר בתרבויות אסיה, ונושאי הציורים שלהם שאובים בבירור מאירופה של סוף ימי הביניים ותחילת הרנסנס. נראה אפוא שהם נוצרו בדרום אירופה או במרכזה, ומסיבה כלשהי צורפו לחפיסת קלפי המשחק שהגיעה מארצות המזרח. על-פי העדויות המועטות שנותרו, החפיסה השלמה על שני חלקיה שימשה למשחקי קלפים גם בחוגי האצולה וגם בשכבות העממיות.

CBD טארוט קלף השוטה
קלף השוטה

לא ברור גם מדוע החפיסה השלמה נקראת בשם "טארוט". מבין ההשערות הסבירות, זו שחביבה עליי ביותר קושרת את השם עם המילה "טארוקו" (taroccho), שפירושו "טיפש, טמבל" באיטלקית עממית של סביבות המאה ה-16. היו חוקרים שהבינו זאת ככינוי גנאי לטיפשים שמהמרים בכספם על משחקי קלפים כמו הטארוט. אבל בחפיסת הטארוט יש קלף יוצא דופן שנקרא "קלף השוטֶה", ואפשר לחשוב ששם החפיסה מתייחס לקלף הזה ולדמות שמצוירת עליו. במילים אחרות, אולי הפירוש המקורי של השם "קלפי טארוט" הוא "קלפי השוטה".

Visconti-Sforza קלף העולם
קלף העולם בעיצוב ייחודי מחפיסה מפוארת של בית אצולה (Visconti-Sforza), איטליה מאה 15

במהלך מאות השנים הבאות הפך השימוש בחפיסת הטארוט על שני חלקיה, הסדרה הראשית והסדרות המשניות, מקובל בארצות שונות: ראשית באיטליה ואחר כך בצרפת, בגרמניה ובשווייץ. יש פיסות עדויות על שימוש בקלפים להגדת עתידות עממית ואולי גם לכישוף, אולם מדובר במקרים בודדים ולא ברור אם הם מייצגים תופעה משמעותית. על כל פנים, אין ספק שהשימוש העיקרי, אם לא היחיד, של הטארוט באותה תקופה היה לצורכי משחק.

אבל השילוב בין שני חלקי חפיסת הטארוט כאמצעי למשחק קלפים היה מורכב מדי. בסופו של דבר העדיפו השחקנים את חפיסת המשחק המקורית מהמזרח, כלומר חפיסה שיש בה ארבע סדרות במבנה אחיד של אס, מספרים וקלפי חצר. במאה השמונה-עשרה קיבלה החפיסה הזאת עיצוב חדש והפכה לקלפי המשחק הרגילים המקובלים בכל העולם. חפיסת הטארוט השלמה המשיכה להתקיים, אבל מכאן ואילך היא הפכה להיות בעיקר נחלתם של מגידי עתידות ומיסטיקנים. באזורים שונים באירופה שרדו עד היום משחקי קלפים בחפיסת טארוט של 78 קלפים, אבל השימוש בהם שולי יחסית.

דף לא צבוע מהדפסה של חפיסת טארוט עממית, איטליה מאה 16
דף לא צבוע מהדפסה של חפיסת טארוט עממית, איטליה מאה 16

היסטוריונים אקדמיים שחקרו את הטארוט ושאינם אוהבים להיות מזוהים עם מיסטיקה, מעדיפים להאמין שזה כל הסיפור. לדעתם, במאות השנים הראשונות לקיומם של קלפי הטארוט השתמשו בקלפים רק לצורכי משחק, ואילו המשמעות המיסטית של קלפי הטארוט היא המצאה מאוחרת. אולם גם אם אין הוכחה מוצקה שמשהו חסר בסיפור הזה, קשה להבין מה התפקיד שהסדרה הראשית ממלאת בו. אם באיטליה אכן רצו לאמץ משחק קלפים שבא מהמזרח, מדוע היו צריכים לסבכו בהוספת 22 קלפים בעלי אופי שונה כל כך? כפי ששחקני הקלפים באירופה גילו במרוצת הזמן, פשוט יותר לשחק בלעדיהם.

הדבר ייראה מוזר עוד יותר אם נתבונן באוסף הציורים של קלפי הסדרה הראשית. יש בה שני קלפים המייצגים את הקיסר ואת האפיפיור, כלומר דמויות הסמכות הפוליטית והדתית של ימי הביניים. אבל בקלפים אחרים יש סיפור חתרני על אישה בתפקיד האפיפיור, שטן דו-מיני ובוטה, שלד עם חרמש, שדים ומלאכים ודמויות עירומות רבות, וכל אלה מופיעים במעמד שווה לצד דמויות השלטון והסדר החברתי. קלף הגלגל אף מציג דימוי מסורתי של מהפכות שמורידות שליטים מגדולתם ומעלות אחרים במקומם. בתקופה שבה הוטלו עונשים כבדים על כל ביטוי של זלזול במעמדן של המלוכה והכנסייה, אוסף סמלים פרוע כזה נראה מזמין צרות.

הקיסר, הכוהן, הכוהנת, השטן
קלפים משמאל לימין: הקיסר, הכוהן, הכוהנת, השטן
קלף 13, הכוכב, המאוהב, הגלגל
קלף 13, הכוכב, המאוהב, הגלגל

כדאי גם לזכור שבמשחקי קלפים אין בחוקי המשחק התייחסות לפרטי הציורים, ורק ערכו המספרי של הקלף הוא בעל משמעות. במילים אחרות, השימוש בקלפי הסדרה הראשית לצורכי משחק לא היה נפגע כלל אילו למשל היו רשומים עליהם רק מספרי הקלפים עם עיטורים תמימים וחסרי משמעות. ובכל זאת, במשך כארבע מאות שנים יוצרי הקלפים שמרו על מערכת הסמלים המקורית. הם ביטאו את היצירתיות שלהם בכך שהכניסו שינויים בפרטי הציורים, אבל המבנה הכללי ונושאי הציורים לא השתנו.

מדוע עשו זאת? מדוע התעקשו לשמור על סמלים כה טעונים ובעייתיים אם אין להם שום משמעות במשחקי קלפים? ובכלל, איך קרה שלחפיסת קלפי משחק התגלגלה מערכת ציורים עשירה ועוצמתית שיכולה להניע מאות שנים של פרשנויות שונות ומשונות, פעילויות מיסטיות, חוויות אישיות של קריאה וייעוץ אישי ודחף יצירתי המתבטא באלפי גרסאות וחפיסות חדשות?

אפשר לחשוב על תשובות שונות לשאלה זו. כפי שנראה בהמשך, כותבים רבים האמינו שהקלפים נוצרו על-ידי כת קדומה של חכמים, שביטאו מסר רוחני נסתר בתחפושת תמימה למראה של חפיסת קלפי משחק. לדעת אותם כותבים, הייתה מסורת סודית שעברה בעל-פה בין יצרני הקלפים במשך דורות רבים. מסורת זו הסבירה את המשמעות האמיתית של כל קלף וציוותה לשמר את אוסף הציורים בשלמותו. לפי ראייה זו היו יצרני הקלפים מין אגודת סתרים, שהשתמשה בשחקני הקלפים של אירופה כדי להפיץ את הסמלים העתיקים בלי שאותם שחקנים יבינו את המשמעות האמיתית של הקלפים.

אבל תיאוריה זו בעייתית. קשה להבין איך בדיוק המסורת הסודית נשמרה במשך מאות שנים של מלחמות ושינויים חברתיים בלי שאף לא רמז אחד ידלוף החוצה. לא ברור גם מדוע המסורת העתיקה נשמרה ברציפות 400 שנה, ואז נעלמה בלי להשאיר זכר בדיוק ברגע שבו העניין בקלפי הטארוט הפך לנחלת הכלל. זה בדיוק מה שקרה בתחילת המאה ה-19, כשקלפי הטארוט החלו לקבל תשומת לב משמעותית, אבל שום יצרן קלפים מסורתי לא קם וניסה לטעון שהוא מחזיק במסורת סודית כלשהי.

ומה אם בכלל לא הייתה שום מסורת חשאית של הטארוט באותה תקופה? אם מקבלים את האפשרות הזאת, אזי הגורם המסתורי ששימר את הטארוט הוא הקלפים עצמם. משהו בעוצמתם הסמלית השפיע על התודעה של אנשים במשך מאות שנים, וגרם להם לשמר ולשכלל את אוסף הציורים המסתורי.

אולי נכון יותר לחשוב על קלפי הטארוט כעל יצירת אמנות קולקטיבית שהתפתחה בתוך תרבות שוליים עממית. מבין ספרי הטארוט שמייחסים את הקלפים לאגודת סתרים קדומה, רבים מציגים את הדברים כאילו מדובר בכת של חכמים בעלי תודעה רוחנית גבוהה ותחושת אחריות לעתיד האנושות, אולם במציאות התגלגלו הקלפים לא במקדשים נסתרים אלא דווקא במקומות של חטא ופריקת עול, כמו במועדונים מפוקפקים של הימורים, יין ותענוגות זולים. גם היצרנים שלהם היו חבורה פרועה, ורבות מהעדויות ההיסטוריות על הקלפים מתייחסות לחפיסות פיראטיות, מזויפות או מוברחות.

השאלה המעניינת היא מה היה תפקידם של הסמלים המורכבים, הטעונים במשמעויות רוחניות ורגשיות, במקומות הבילוי המפוקפקים. כדאי לזכור שבאותה תקופה היו אנשים דתיים מאוד, ותחושת החטא שליוותה את הבילוי בבתי ההימורים והתענוגות הייתה משמעותית בעבורם. אולי הדמויות הפרועות של הטארוט ייצגו בעבורם עולם מוסרי חלופי – לא עולם ברור וחד-משמעי כמו חוקי המדינה והכנסייה, אלא עולם עמום ומורכב שמתערבבים בו חיים ומוות, מלאכים ושדים, אלוהים והשטן. ייתכן שבמערכת הציורים של הטארוט היו שחקני הקלפים יכולים למצוא ביטוי להתלבטויות ולקונפליקטים של עצמם, ואולי אף לעבור תהליך ראשוני של מודעות ובחינה עצמית. דבר כזה יכול להסביר מדוע הציורים לא הוחלפו במשהו פשוט וגס יותר שיתאים לאווירה הנהנתנית והמופקרת של בתי המרזח ומועדוני ההימורים.

אבל אפשר גם לחשוב שהאופי המסתורי של קלפי הטארוט מבטא קסם מסתורי בעולם עצמו. אולי יש תבנית או מסר שמגיעים מרבדים גבוהים יותר של מציאות ותודעה, והקלפים הם מין תקשור וביטוי של תבנית זו ברובד הארצי של המציאות האנושית? כשמדברים על תקשור מתכוונים בדרך כלל לתכנים שעוברים אלינו מרבדים גבוהים של מציאות דרך התודעה של אדם יחיד, אבל ההיסטוריה של קלפי הטארוט מציגה כנראה סוג אחר של תקשור: לא מסר אחד לאדם אחד, אלא רשת של מסרים קטנים המופיעים בתודעתם של אנשים רבים בזמנים ובמקומות שונים.

אפשר לחשוב על העניין כעל תקשור משותף של אנשים רבים, שכל אחד מהם חש את המסר כמין דחיפה קלה או נטייה אינטואיטיבית. אדם אחד חש צורך להדפיס קלפים חדשים אבל לשמר את הסמלים הישנים. אדם אחר מרגיש שאולי נכון יותר לשנות סמל כזה או אחר ולשפרו. לאנשים נוספים יש העדפה לא מוסברת לגרסה אחת של הקלפים ולא לגרסה אחרת. דחיפה זו היא קלה וכמעט לא מורגשת אצל אדם יחיד. לפעמים היא מביאה לפעולה ממשית, ופעמים אחרות היא נשארת דחף עמום שלא הוגשם, אבל הצירוף הכולל של כל הדחיפות הקטנות האלה, כל פעם במקום אחר ועל אדם אחר, יוצר את התנועה הגדולה של התפתחות קלפי הטארוט בהיסטוריה האנושית.